על זמן ועל הזדמנות לראות מחדש

שבת שלום.

השבוע, ברגע התפר בין שנה אחת לשניה הדוד שלי, חנן הצלם, הוציא ספר צילומים מיוחד על הזמן ועל המקום.

בספר - צילומים של בניינים נטושים בכל הארץ, שצולמו בפילם שפג תוקפו הרשמי.

מקומות שהיו מלאים בפעילות ובעשיה עומדים דוממים, ורק הדמיון יכול למלא אותם מחדש. השימוש בפילם, שבעצמו כבר פג תוקף, "הזדקן", משפיע בעצמו על התוצאה ועל האופן בה נראים הבניינים הנטושים.

חשבתי על המעבר משנה לשנה, על הזמן המשתנה, הזורם בלי להתחשב בסובב ועלינו בני האדם.

הבניינים הנטושים, שהזדקנו, ושאיבדו את ייעודם המקורי קיבלו בספר הזדמנות חדשה ונוכחות אחרת.

מה ההבדל בין האופן בו אני מסתכל על המציאות לבין האופן בו ילדי רואים אותה? מה אני יכול ללמוד מהזקנים סביבי מההתבוננות שלהם על הסביבה? האם אנחנו חייבים "ללכת קדימה עם הזמן" כל הזמן? מה יש סביבי שכבר נראה זקן אבל יש לו ערך אם טיפה אתאמץ?

הזמן נוסע, כי זה מה שזמן אמור לעשות אמר אהוד בנאי... השאלה מה אנחנו עושים עם הזמן שלנו? מתי הוא פג תוקף ואיך אפשר להחזיר לנו את התוקף?

יצא קצת כבד, כי זמן זה ענין רציני... מומלץ שיר תשרי כי כבר תשרי https://katzr.net/e8b7c3

שבת שלום, מחשבות טובות, מעשים משמעותיים.

שקד

השיר של אהוד בנאי https://katzr.net/11449c

טור על הספר https://katzr.net/b0a800