כשישאלו אותי על מה התאמצתי

מקים פה מקום וירטואלי -

לא צחוק הדבר, יש כאן ענין

שפה חדשה ועולם:

פעמיים נכשל ופעם אחת מתקדם.

נכנס לנבכי המכונה להוציא ממנה איזה דבר.

היא אינה מתמסרת, היא מכונה.

האתגר כאן חד כיווני: זה לא שהיא תבין אותי - זה רק אני אותה.

חורק שיניים, עוזב וחוזר

כל פעם עוד חתכ'ה של למידה, עוד שכבה של עיצוב ובניה.

חוצב מהמקלדת פקודות ופקדים

מנסה להשתלט על העניינים

ובתמונה, מנגד -

סבתא ונכדה מגלות ביחד -

כיצד לקשור שרוכים.

ידע עתיק, ממשיך ועובר, מדלג שנים

שרוכים זה חשוב (אפילו שצ'יק צ'אק סקוץ' נדבק!)

אך חשוב מן הידע חסד המפגש -

הקומפוזיציה, המשלימה תנועה בתמונה

משלימה את הקומפוזיציה של החיים.

שבת שלום, תעצרו רגע

תיפגשו.

מחשבות טובות, מעשים משמעותיים