כשהלב נמצא במקום הנכון

בעבודה שלי אני מלווה מפקדות שבעצמן מדריכות ומנחות צוערות בקורס קצינות.

השבוע המסע שלנו התחיל בצורה חורקת: תחושה שלי חוסר ביטחון אצל המפקדות, בהלה כזאת של לפני התחלה.

הרגשתי אכזבה על הכנה שלא הצליחה, כעס על המפקדות הוותיקות יותר, שהביעו את חולשתן וחרדותיהן מול חברותיהן החדשות בצוות - ודאגתי להמשך היום.

שאלות כבדות הטרידו אותי - מה יהיה? איך יצליחו הצוערות להתחבר למסע כשהמפקדות לא מחוברות? מה החלק שלי ב"צליעה" הזו? ולבסוף השאלה המעשית - כיצד עלי לפעול במצב כזה?

"סמוך על התהליך" הזכרתי לעצמי ויצאתי לסיבוב בין הקבוצות עם פינג'ן קפה, עובר ומציע לכל משתתפת קפה קטן.

בערב פגשתי את מפקדת הקורס, מיכל שם בדוי, התבוננתי בה ושאלתי את עצמי - מה הסוד שלה?

כשהלב נמצא במקום הנכון אפשר לא להיבהל ממה שקורה, אפשר לסמוך על התהליך, כלומר על האנשים שלך, אפשר לסמוך על כך שהדברים יסתדרו לאט לאט במקומם, ושלא אתה קובע הכל.

כשהלב נמצא במקום הנכון אנשים מנסים בעצמם, מתאמצים, יוזמים ומנסים.

איך יודעים היכן המקום הנכון?

אמצע הדרך בין השליטה לשחרור, בין הפנים לחוץ, בדיוק המקום בו חצי הכוס המלאה פוגשת את חצי הכוס הריקה.

הלב של המפקדת נמצא במקום הנכון. זה הסוד שלה, וזה מה שאפשר לכל המערכת המורכבת שהיא מנהלת לגדול ולהתפתח, למצוא את הדרך ולסיים את המסע שעשינו - אחד הטובים שהיו.

בעסקי הרגש אפשר להגיע למקומות נכונים לעיתים, לא תמיד. אבל הידיעה שאפשר להיות שם יותר ויותר מעניקה טעם ואופטימיות בחיים האלה.

הלב של המוסכניק בעין חרוד היה במקום הנכון - כשהיה "סוגר מנוע" ומסיים את העבודה היו נשארים לו כמה ברגים שלא הוברגו בזמן. היה לוקח אותם ומפזר אותם מעל המנוע ומברך אותם ש"כל אחד ימצא את מקומו".

גם זו דרך...

יצא לי קצת ארוך הפעם אבל...

שבת שלום, מעשים משמעותיים ומחשבות טובות.