לכתוב מכתב זה לא ענין של זמן, זה ענין של פנאי

הייתי שבועיים במילואים.

לא כתבתי בשבוע שעבר. הנפש הייתה מוסחת ועייפה מאירועים ומהמשחק הזה שקוראים לו מילואים.

השבוע באחד הימים בדרך לשם היה לי זמן והייתי לבד בבית של עצמי.

ישבתי וכתבתי מכתב למשפחה, לרות ולילדים. דף A4 מלא משני הצדדים.

זה הפתיע אותי וגם היה מאוד כיף: עט, נייר וזמן - שלושה דברים שאין כמעט.

נייר, זה הדבר הזה שנשאר, כתב בעט זה הדבר הזה שקצה היד שלך הוא קצה הנפש שלך ונראה כל פעם אחרת ותמיד אתה (רק מי שקוראים לו אריאל או דיויד או גוטמן או טהומה יש לו את שלו גם במחשב)

וזמן אינו כמות של דקות אלא איכות. לסתם זמן קוראים זמן אבל לזמן עם איכות קוראים פנאי, ואז יכולים להגיע דברים חדשים.

מההתלהבות גם כתבתי לרות ברכה לסיום בחינות הבגרות.

והיום שיר

פנאי / זלדה

הָיָה לָנוּ אוֹצָר סָמוּי ֹשֶל פְּנַאי עָדִין כַּאֲוִיר הַבֹקֶר. פְּנַאי ֹשֶל סִפּוּרִים, דְּמָעוֹת, נְשיקוֹת וְחַגִּים. פְּנַאי שֶל אִמָּא, סַבְתָּא, וְהַדּוֹדוֹת יוֹֹשְבוֹת בְּנַחַת בְּסִיָרה שֶל זִיו, שטוֹת אַט-אַט בְּדוּגִית הַשָלוֹם עִם הַיָרֵחַ וְעִם הַמַּזָלוֹת.

עשו פנאי לא מלחמה

שבת שלום

שקד