על סימנים, על שינויים ועל ענווה

השבוע, בקומראן, אל מול ים המלח ושקיעה נהדרת על הרי מואב עמדו מאות לוחמות גדוד 47 "לביא הבקעה", לוחמיו ומפקדיו בטקס החלפת הפיקוד.

להם, זה היה אולי עוד מסדר, כזה שמחכים שיגמר, אבל לשני אנשים היה זה רגע מכונן: ברגע בו הרס"ר, (עם כל הטקס בישבן ) העביר את הדגל מסא"ל ניר דופט, מייסד הגדוד ומפקדו הראשון לסא"ל תום פרץ הוא העביר גם את האחריות ואת המשמעות - יכולתי אני לראות באור אחרון את המשא הכבד היורד מכתפיו של ניר ועובר כמו שד קטן ובלתי נראה לכתפיים של תום, מחליפו.

בצבא, עושים את הטקס בעזרת הדגל.

על הר ההר (פרשת חוקת) משה מבצע את מצוות אלוהים בצורה קצת יותר דרמטית "וְהַפְשֵׁט אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו, וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ" - ברגע זה סיים אהרון את תפקידו ובאותו רגע, בלי וואקום התחיל את התפקיד אלעזר הכהן.

לזהות את הרגע בו השתנה התפקיד שלך, ומה שהיה כבר קורה בצורה אחרת: אני כבר לא המנהל של הדבר הזה, שנת הלימודים הסתיימה וזו לא הכתה שלי, הבת שלי התבגרה והיא מעדיפה את החבר'ה על פני המשפחה, שההורים מזדקנים וצריך לשנות פאזה משפחתית ועוד ועוד.

לזהות את הרגע, לאתר את הסימנים, לברר את המסלול מחדש, לשאול מחדש.

אין וואקום. יש התפתחות, יש התחלפות, ומעל הכל ענווה.

שאלות טובות, מעשים משמעותיים" שבת שלום